ערבי שירה בציבור
ערבי שירה בציבור נחשבים היום פעילויות מוסיקליות שהפופולריות שלהם הולכת ועולה עם השנים.
אם בעבר הלא רחוק הביטוי ערב שירה בציבור היה שם נרדף לאווירה כבדה ומבוגרת, הרי שבשנים האחרונות הולכת ותופסת מגמה צעירה את הטרנד של ערבי זמר ישראלים.
הרבה מאוד מקומות בילוי של צעירים הולכים וצצים בתל אביב ובערים הגדולות, בהם מתרחשת הנחית שירה בציבור.
ערבי שירה בציבור כאלה, פופולריים במיוחד במועדונים תוססים או בפאבים שבהם האווירה מאוד שמחה וצעירה. מחזה של אנשים דופקים על השולחנות לקצב השירים ואפילו רוקדים על השולחנות הוא לא מחזה נדיר בימינו.
קיימות כמה גישות לערבי שירה בציבור:
הגישה המסורתית של ערב שירה מורכבת ממנחה מוסיקלי שבדרך כלל מנגן על כלי נגינה כלשהו, ולידו יש מצגת שירה בציבור עם מילות השירים שמוצגות עבור המשתתפים אשר יכולים לשיר יחד עם האמן את השירים ולהנות.
גישה אחרת שמאוד מצליחה לאחרונה היא של מנחה שירה בציבור כריזמטי אשר שר את השירים ללא מסך ומקרן בליווי עצמי או בליווי נגנים בליווי נגנים, והקהל מצטרף אליו ללא מילים כתובות על מצגות. גישה כזאת מאוד מצליחה כיום במועדונים, ומונעת את הצורך במקרן ומסך, דבר שלפעמים גורם לאנשים להתרכז במילים המוקרנות, במקום לחוות אחד את השני, לרקוד ולהשתולל. ההנחה היא שלפחות את הפזמונים אנשים מכירים בעל פה ולכן יכולים להצטרף ולשיר עם האמן.
דוגמא למנחים שמצליחים מאוד כיום במה שנקרא מועדוני שירה בציבור, הם עינת שרוף או משה להב עם הטיש הגדול, אשר מצליחים להלהיב את הקהל בצורה יוצאת דופן ללא עזרת מסך ומילים.
גישה נוספת היא של ערבי שירה בציבור לאירועים בהם הליווי המוסיקלי נעשה באמצעות קריוקי ופלייבקים, ובהם אין כלי נגינה שמנגנים באופן חי, ומנחה השירה בציבור לאו דווקא מנגן על כלי כל שהוא אלא רק שר ומכוון את האנשים לשירים והבקשות שלהם.
כאמור היום הולכת ותופסת תאוצה גישה יותר משוחררת וקלילה ללא מילים וללא פלייבקים.
בכל גישה שבא תבחרו ערב שירה שכזה יכול להיות חגיגה מוסיקלית של ממש בליווי ריקודים ורקיעות כחלק מתוכנית של ערב חברה או ערב גיבוש לעובדים או סתם במועדון עירוני. ברור שמי מהמשתתפים שאוהב לראות את המילים ולשיר אותם מהתחלה ועד הסוף יעדיף את הגישה המסורתית או לפחות משהו שקרוב לזה.
ערבי שירה נבדלים זה מזה גם בכלי נגינה שמלווים את השירה, ובצורות אחרות של ליווי מוסיקלי. קיימות הרבה אפשרויות לליווי מוסיקלי שכזה.
הגישה הראשונה היא שירה בציבור בליווי של פלייבק. לפי גישה זאת אין צורך כלל בנגן לייב שילווה את המוסיקה, הכל מושמע דרך פלייבק מוכן מראש. החיסרון של גישה כזאת שאין גמישות בקצב ובדינמיקה וחייבים להיצמד למקור בדיוק.
היתרון הוא שהפלייבק נותן תחושה של להקה שלימה שמלווה את מי ששר, בתנאי שהוא מספיק מוסיקלי לשמור על הקצב ולא לזייף.
הגישה השניה היא מוסיקה חיה שבה כלי נגינה עם מנחה מלווים את השירים בצורה חיה.
מבין כלי הנגינה שמלווים ערבי שירה בציבור, הגיטרה היא אולי הכלי הפופולרי ביותר לליווי מוסיקלי שכזה.
גיטרה נתפסת בעיני חלק גדול מהאנשים ככלי האולטימטיבי לליווי ערבי שירה שכאלה. הזמינות של הגיטרה וקלות הניוד שלה לנגינה בטבע ובקומזיצים, נותנת לה יתרון מכריע מול כלי נגינה אחרים.
ערבי שירה בציבור בטבע שבהם אין מקור חשמלי להגברה כמו אירועים בטבע, הם אופטימליים לליווי של גיטרה. אבל נדמה שגם בלי היתרון הטכני הזה אנשים פשוט אוהבים מאוד את הכלי נגינה הזה.
הכלי נגינה השני בפופולריות שלו לליווי ערבי שירה בציבור הוא הפסנתר או הקלידים החשמליים.
החיבור ההכרחי למקור חשמל במקרה של קלידים והניידות הקטנה של פסנתרים מהווה מגבלה, אך מצד שני העושר המוסיקלי שיוצא מהכלי נגינה הזה מהווה שיקול חשוב למי שמעונין בליווי מוסיקלי של ערב השירה בציבור שלו.
אפשרויות אחרות הן שילוב של כמה כלי נגינה.
למנחים הפופולריים והמצליחים היום יש הרכבים של 3 ו- 4 נגנים שמלווים את הערב, ומאפשרים חוויה מוסיקלית מקפיצה ומרקידה.
לא ידוע כיצד יתפתח התחום בעתיד. מה שכן בארץ שלנו בה אנשים אוהבים מצד אחד לשיר ומצד שני להרגיש את הביחד, זה רק עניין של זמן עד אשר התופעה ששמה שירה בציבור תיהיה תופעה עוד יותר רחבה ומהנה להרבה מאוד אנשים.
